אנחנו מחפשים את המקום הזה, שנרגיש מסופקים.
אנחנו מחפשים את המקום הזה, שנרגיש נלהבים.
אנחנו מחפשים את המקום הזה, שנרגיש ממומשים.
לפעמים אנחנו מפספסים את הדרך לאותו מקום לקטנות, לזכור את השיחה הטובה עם החבר.
לשים לב לחיוך של הילד, להתלהב כשיוצאים פתיתים אחד אחד.
ולהיות במקום הזה של הצעדים הקטנים.
כי בתכל׳ס הדרך היא ארוכה ואולי לא נגמרת לעולם, לאנשים רעבים על העולם.
אבל הדרך נמצאת כל הזמן אצלנו ובעזרת פרספקטיבה אנחנו יכולים להסתכל על הכוס המלאה – כמו שהקלישאה אומרת.
ולהגיד רגע: ״וואללה…סבבה לי.״
5 דברים שאני מוקיר עליהם תודה היום:
- האבחון בעין נשאר אותו אבחון – פרופרציה לבריאות שחשובה לי.
- הבדיקה לקחה פחות משעתיים – זמן נחסך, הרגשה של רווח.
- סגרתי עסקה על הבוקר – תחושת סיפווק.
- הייתי בשילת – תחושה של בית ונוסטלגיה.
- חידשו לי את האוטו – לא מובן מאליו שסידרו לי את הכל.