תחקור אירוע (ולא! לא חזרתי ממילואים)

היום היה לי איזה קטע עם איתמר שהרגשתי איך איבדתי קצת שליטה.
הרגשתי בלייב איך האוטומט שלי עולה, ואני נכנס למצב: עכשיו עושים מה שאני אומר.
היה טריגר קטן שהתנפח ממשפט שאיתמר אמר שלקחתי אותו באופן אישי.
תוך כדי העניינים בערך עשרים דקות שאני חד מאוד (ורואה שזה גם לא עובד) חשבתי לעצמי על המילה תחקור.
שאלתי את עצמי מה אני יכול ללמוד, ומה יכולתי לעשות אחרת?
התשובה שלי היתה שהיתה לי חסרה חמלה. גם אם חשבתי שאני צודק בכל ההתנהלות שלי, הדרך שלי היתה לא משהו בכלל ביחס למה שאני רגיל אליו ושואף.
דבר שני הבנתי עוד משהו – רעב!
ילד רעב, וחייב להודות שגם אני בגיל 38 יכול להוציא אותי מהכלים. סיטואציה יחסית פשוטה על בטן ריקה ועל בטן מלאה תגובה אחרת לגמרי.

אז מה שעשיתי זה ששמתי במודעות את עניין החמלה.
שיניתי את הטון לאיתמר, התקרבתי לחבק אותו ודיברתי אליו – עדיין לא עזר כי היה באטרף.
ומצד שני נתתי לו לאכול משהו קטן – שאחרי 4 ביסים ראיתי איך הכל נמס אצלו.

אז מה המסקנה?
תחקיר לא תחקיר.
שאלות עומק עם עצמי, ומודעות.
לפעמים הפתרון הפשוט זו חתיכה של חלה עם ממרח טעים והכל מסתדר.

לחיי חלה לפתרון הבעיות בחיים

נ.ב
העניין של תחקור – לשאול את עצמי מה אני יכול ללמוד מכך?
מה אני יכול לעשות אחרת?
אם אכניס יותר ויותר את השאלות האלו אל תוך חיי – דברים מופלאים יכולים לקרות.