פתאום השעון מראה כבר 12:47.
ב-10 קבעתי שיחת הוצאה לפועל על פרוייקט שאני מלווה כמה חודשים. קבעתי בכלל שיחה על דבר קטן שהיה אמור לקחת 20 דקות.
בתחילת השיחה פותחים עם מה העניינים? והשאלה הבאה שלי היתה: אילו תובנות היא לקחה משיחה עם עופר, שהוא מלווה אותנו במסגרת התפתחות אישית שאנחנו חלק ממנה.
וזה פתח לנו את השער לתוך סיעור מוחות בלתי רגיל שבזכותו היא העלתה פיצוחים משמעותיים ביותר.
תוך כדי הזום, ראינו שאנחנו במומנטום מטריף והתחלנו לקדם את הדברים ברמה של הוצאה לפועל ופעולות שצריך לעשות, ושכבר עשינו באותו הרגע, וזריעת זרעים לשיתוף פעולה עתידי.
12:47 לקחנו רגע הפסקה 10 דקות.
והמשכנו לעוד שעה של סגירות קצוות.
תובנה שהגיעה לי מהדבר הזה, עד כמה תנועה מכל סוג שהיא, מייצרת לפעמים דברים שבכלל לא תכננת או חשבת עליהם, וגם אם יש מחסום כלשהו שמרגישים שאין תשובה ולא יודעים מה לעשות, מספיקה תנועה קטנה ביותר. במקרה הזה זו היתה שיחה של 20 דקות על נושא מסויים, שהובילה לפיצוח משמעותי של מודל כלכלי שהיה לא מדויק.
לחיי יצירת תנועות בחיים, אפילו תנועות כל כך קטנות שאנחנו אומרים: ״מה? אבל זה בכל מקרה לא ישנה. אז כן! בדרך כלל זה יכול לשנות. ואם לא לשנות אז להזיז אפילו אם זה קצת.
נ.ב
מפה לשם בכלל לא דיברנו על הנושא הראשוני.
