היום עופר הביא למפגש של ׳המסגרת׳ להתפתחות אישית שאני משתתף בה.
את רחי ורטהיימר – המשפט הראשון שהיא לא אחות או הבת של סטף.
רחי היתה סמנכ״ל משאבי אנוש של חברות ענק בישראל בינהן פלאפון של 2006.
רחי פיתחה גישה שנקראת לרא(ע)ות את הכבשים (שם הספר שלה).
הגישה שלה מתבססת על כך שיש בתוכנו ארבע כבשי״ם שונות: לבנה, סגולה, אדומה ושחורה שראשי התיבות של כבש״ה הם:
כבוד
בטחון
שייכות
הצלחה
מוזמנים לאתר שלה תסביר שם הרבה יותר טוב ממני.
לא אכנס לגישה שלה לעומק, אציין דבר משמעותי שלקחתי משם.
אחד מהדברים שאמרה שחשוב שלא ניקח את הדברים באופן אישי, והיא לא השאירה את זה שם. היא דיברה שבסופו של דבר אנחנו בני אדם שמרוכזים בעצמנו. רוב התגובות שלנו נובעות בדרך כלל ממשהו פנימי שלנו ואז אמרה שיש לנו כמות בלתי רגילה של מחשבות ביום.
אחרי זה עשיתי גוגל על כמה מחשבות יש לנו ביום ראיתי מחקר של 6200 (אין לי מושג אם זה מדוייק על המחשבה, אבל גם באזור וגם אם זה רבע מזה זה מוכיח את הנקודה)
ברגע שיש לנו מחשבות כה רבות ביום, רוב הסיכויים שאכן יש לנו סיבה להיות מרוכזים בעצמנו ואז יהיה לנו קצת יותר קל לא לקחת באופן אישי.
כי במודעות קטנה, אני יכול להגיד לעצמי: ״יש לבנאדם מולי 6000 מחשבות, כנראה שעוד דברים מפריעים לו״ זה במידה ואני מרגיש שנפגעתי מאותו אדם.
נקודה נוספת שמשתדל לשחק איתה כבר קרוב לשנתיים, והיא הזכירה זאת גם.
ככל שאני נותן לזה להיות זה ממעט בערכו ובסוף זה עובר.
יכול להעיד ממקור ראשון שזה עשה לי שינוי משמעותי מאוד בחיים, היכולת להיות במצבים לא נעימים בלי הרצון להעלימם, אלא פשוט לתת להם להיות ולהרגיש אותם במודעות כמה שיותר, דווקא זה מביא לשינוי הפוך על הפוך.
וכשדיברה על זה הרגשתי כמה זה עובד עבורי.
בשבועות האחרונים אני שם דגש חשוב על מיומנויות תקשורת.
קודם בתוך עצמי בהתבוננות מה הטריגרים שלי ומה השריטות שלי בהתאם למערכת ההפעלה שלי, וגם משחק על היכולת לתקשר יותר טוב לסביבה הקרובה אליי.
