הבוקר תקפה אותי מתקפת ייאוש. זה קורה מדי פעם (לפעמים קצת מנחם אותי העניין, שזה דפוס נפוץ אצל יזמים – העניין של מצבי הרוח) הבוקר זה הגיע. פתאום רואים שחור, לא מבינים מה לעשות, איך לעשות, החזון נעלם, המשימות נעלמות והכל בבטן הופך להיות ללא אפשרי.
ההרגשה הזאת ניהלה אותי בשעתיים האחרונות, והחלטתי רגע לעצור. לכתוב אותה. להיות רגע ברגע ולהרגיש מה בעצם קורה פה.
אין ספק שמגוון רגשות עולים כמו: כעס עצמי, חוסר אמונה עצמית, עצבים, ייאוש.
הרגשתי איך אני מנסה להימנע מזה, ורצון ישר לחפש פתרון, או לצאת מזה.
ועכשיו, תוך כדי הכתיבה אני מבין שדווקא להרגיש דווקא להיות בכאב ובחוסר הצלחה רגע, מה האיתות של זה? למה זה עלה לי? האם זה יכול להניע אותי לפעולה? האם זה צריך להניע אותי לפעולה?
עם השאלות האלה אני רגע עוצר. ופשוט אתן לעצמי רגע להרגיש את כל הכאב הזה, אפילו לא לנסות לקבל אותו. פשוט להיות מודע אליו, בלי לנסות להבין אותו.
אנחנו כל הזמן מחפשים להבין למה דברים קורים לנו, והפעם אני רוצה לאפשר לעצמי פשוט להיות ברגע הזה ולכאוב.
