״יש בזה מן ההתנשאות״ עופר אמר לי בשיחה אתמול.
הוא המשיך, ושאל: ״אתה מבין למה אני מתכוון?״
״אנחנו מניחים הנחות, על מה הבנאדם השני חושב? בלי בכלל לשאול אותו״. עניתי
עופר הוסיף: ״גם איך יגיב. אנחנו יודעים עליו הכל! זה לא סיפור מכובד, הוא מקטין את הבנאדם השני.
הסיבה שהוא מקטין כי אנחנו אומרים לעצמנו, אני כבר יודע מה הוא חושב, אני לוקח עליו בעלות, ושולל לו את האפשרות לקחת אחריות על המחשבות והפעולות שלו.
אחרי השיחה עלתה לי תובנה שאולי אני יכול לעשות הפוך על הפוך.אם בכל מקרה אני מרגיש לא נעים ממה הבנאדם יחשוב עליי. אולי אני יכול להפוך את הלא נעים הזה למנוע – שלא יחשוב עליי שאני מתנשא.
ובשביל שלא יחשוב עליי שאני מתנשא, זה מצריך אותי לתקשר איתו ולקבל את הפידבק ממנו. מה הוא חושב ואיך הוא יתנהג.
אז נכון שבעולם מושלם, אני לא אמור להיות מונע ממנו כי אני נהדר ונפלא כפי שאני, אך כמו שאני מבין לוקח זמן להגיע לשם, מבלי להיות מונע בכלל מהסביבה. גם לא בטוח שאני שואף להגיע למקום של לא להיות מונע בכלל מהסביבה, אך זה כבר דיון אחר.
