יומיים אחרי היום הולדת, שבת בצהרים כולם ישנים סביבי ומתבוסס אצלי הרצון לכתוב.

ליום הולדת כתבתי את הפוסט 35 דברים שאני מאחל לעצמי, ומאוד התלהבתי מעצמי מסוג הפוסט מכמה סיבות:

1. הרשימה שתלויה לי בחדר כבר בראש שלי, וכשכתבתי את האיחולים הכל נכנס באוטומט לתוך האיחולים.
2. ההדים שזה עשה בתגובות בפייסבוק, מישהי כתבה לי: ״שאפשר ללמוד כל כך הרבה מהרשימה עליי״ ובאמת די פתחתי את עצמי שם בדברים אישיים מאוד וגם דברים חומריים. זו כמות מספיק גדולה גם בשביל לגלות את הערכים שלי – אהבתי שהרגשתי בנוח עם הפתיחות שלי.
3. הייתי מבסוט שאני יודע מה אני רוצה ואני גם יודע מה אני רוצה להמשיך שכבר עובד לי.
4. אהבתי לראות שאני מהווה השראה לאנשים – השאיפה שלי היא לא להיות מודל להשראה, השאיפה שלי להיות מודל לעשייה ועם אנשים בזכות העשייה שלי ובזכות הרצון שלי להשפיע. עם מוזה מקבלים השראה זה נהדר, אך אני כל הזמן אומר לעצמי, לא לשכוח את המטרה שלי, שאני ממש לא המרכז, אלא השליחות.
5.  התלהבתי לראות מהתגובות של האנשים את הערכה אליי, כנראה אני עושה משהו נכון.