בספר של סת׳ גודין -Tribes הוא כותב פסקה שמצאה חן בעייני.

אנשים מאמינים, לא מאמינים למה שתאמר להם.
הם בקושי מאמינים למה שתראה להם.
הם לעיתים מאמינים למה שחבריהם אומרים להם.
הם תמיד מאמינים למה שהם יגידו לעצמם.

מה שמנהיגים עושים: הם נותנים לאנשים סיפור שהם יכולים לספר לעצמם. סיפורים על העתיד ועל השינוי.

זה מאוד מתחבר לי לעניין של לגרום לאנשים לעשות משהו, או להכניס להם כיוון מחשבה הוא קשה עד בלתי אפשרי.
האומנות כמו שסת׳ אומר, היא סיפור הסיפורים. מה שזה אומר השם קוד זה סיפור שאנשים יתחברו אליו, שיווצר אצלם קליק.
ואם אתה ממש אומן אז אותו בנאדם שהתחבר לסיפור ירצה לספר את הסיפור לחבר שלו כי הוא חושב שזה יכול לעזור לו.

איך אני לוקח את זה אליי?

במוזה המסר שלנו הוא של ׳זמן מוזה׳ לתדלק את השגרה באנרגיה ובכך שאם אנשים ישקיעו בעצמם בדברים שהם אוהבים זה ישדרג להם גם את שאר תחומי החיים. ברמה של: משפחה, זוגיות, בטחון עצמי, אהבה עצמית, סיפוק, חברים.

עוד לא מצאתי את הסיפור המושלם למסר הזה.
בדרך לשם.