כשלון לטווח ארוך

היום חוויתי כישלון.
בבעאסה שהתחילה להעלות ובסרטים שהתחלתי להפיק בראשי. עלתה לי מחשבה שהתחברה לי עם רעיונות ששמעתי בעבר.
למה כל כך קשה לנו עם הכישלון בדרך כלל? הסיבה שזיקקתי לי היום, זה העניין על ההסתכלות ככישלון במיקרו ולא במקרו.
ברגע שאני בהסתכלות על חיים עד גיל 80 ובראייה של עשרות שנים, אז כישלון אחד לא אמור לערער אותי. ברגע שאני מסתכל על כשלון כנסיון אחד מתוך מאות נסיונות. זה לא אמור לערער אותי.

ומכיוון קצת יותר מורכבים, אז כשזה מגיע, ומערער אותי לזכור באיזה משחק אני משחק?
טווח קצר?
טווח ארוך?
לקבל פרופורציה ולהמשיך לנסות עוד מלא פעמים עד שאצליח