חיכיתי לפודקאסט של Brene Brown – Unlocking us .
ברנה היא מסוג האנשים שברגע הראשון הרגשתי חיבור אליה, כמובן עוד לא נפגשנו לקפה. לברנה יש את אחת ההרצאות הנצפות בטד – ׳העוצמה שבפגיעות׳ ומאז ההרצאה שלה, אני נהנה להקשיב לראיונות איתה, לקרוא אותה במדיות השונות. הסיבה לכך שהיא יודעת לדבר על היותה פגיעה, ובבושה. היא לא מנסה לשחק את המושלמת, היא מי שהיא גם אם זה גורם לה לצאת לא טוב. ההבדל, שהיא מדברת על זה, והרבה מעבר, היא גם חוקרת את הפגיעות והבושה עשרים שנה.
אחרי שהיללתי אותה ניגש לעניין.
הפרק הראשון שלה יצא ממש לפני מס׳ ימים. הנושא שלה היה – להיות חדש בדברים. עד כמה זה מביא אותנו להיות פגיעים. היא מדברת איך יש לנו בהתחלה התלהבות רבה, אך מהר מאוד מגיעה תחושה עמוקה של אי נוחות שבהרבה מקרים גורמת לנו לוותר בסוף.
אנחנו ישר רוצים לקפוץ לשלב שאנחנו כבר טובים, והיא מדגישה עד כמה זה בעייתי לדלג על השלב הראשוני, החלק הזה שאנחנו די גרועים (הטירונות בעצם) זה בעצם הרוטב הסודי.
ברגע שאנחנו לומדים לנרמל אי נוחות שם טמונים היסודות לאומץ שלנו. ובתור חוקרת היא מדברת על אסטרטגיה בת שלושה שלבים, ופה אנחנו חוזרים לכותרת – FFT ובתרגום חופשי לעברית – ׳גרועים בפעם הראשונה׳
לפני האסטרטגיה, העניין הוא בעצם להיות מודע שאנחנו במצב ע״י שיום (מלשון לתת לזה שם) – למה אני מבולבל? למה אני מרגיש את הרגשות הללו? בעצם לזהות שאנחנו ב-FFT מוד. היא גם מסבירה: ״כשאנחנו נותנים שם לסיטואציה שבה אנחנו נמצאים אנחנו מעניקים לעצמנו את הכח, ולא נותנים לדברים האחרים את הכח״, בעצם לוקחים אחריות.
אחרי שהעלנו למודעות שאנחנו ב-FFT יש לנו שלושה חלקים:
- לנרמל את הסיטואציה – להגיד לעצמי: ״ככה אמור להרגיש אי נוחות״ אנחנו לא יודעים בדיוק מה אנחנו עושים בפעם הראשונה, וזה בסדר להרגיש את הרגשות האלו.
- פרספקטיבה – יכולים לשים את הסיטואציה בפרספקטיבה.
- בדיקת מציאות של ציפיות – להגיד לעצמי: ״זה הולך להיות ככה בתקופה הקרובה״ הככה יכול להיות: קשה, מאתגר, מעצבן, מתסכל…
״יש לנו ציפיות גרועות לפעם ראשונה״ ברנה אומרת בצורה די חותכת. זה תמיד יהיה קשה ממה שחשבת היא ממשיכה.
תוך כדי הפודקאסט עלה לי ההקשר של ׳דרך המיתרים׳ הקורס שלנו ללימוד גיטרה שבעצם נותן גישה לעצמנו וללמידה בכלל ומה שהיא מדברת זה בדיוק הגישה של ירון.
בהתחלה יש מלא התלהבות סביב הרצון ללמוד בגיטרה, ישר מדמיינים איך יושבים סביב המדורה או עם המשפחה בארוחת שישי והופכים להיות המגניב שהוא מסמר הערב.
אך ברגע שמתחילים ישר מגיעים למצב של FFT – להיות גרוע בפעם הראשונה. אתה מקבל בצורה מאוד אבסולוטית את הקושי. והגדולה וזה היופי של הקורס ובגלל זה מתחבר גם לגישה של ברנה שעצם זה שאנחנו מאפשרים לעצמנו להיות גרועים. או ירון אומר זאת הרבה יותר יפה: להבין שאנחנו מתחילים ולהרגיש את הדברים. ואם ניישם את שלושת האלמנטים על התחלת הנגינה שלנו זה נותן לנו הרבה יותר לגיטימציה וחופש גם להגשים זאת בסוף.
אז חברים בוא ניקח את עצמנו קצת פחות ברצינות ונרשה לעצמנו להיות גרועים בהתחלה.
למה??
כי זו המציאות.
לחיי FFT