בשנת 2013, לקראת היום הולדת שלי אוסי הודיעה לי, שקנתה לנו טיול ג׳יפים שלה ושלי לגיאורגיה. כולי מתלהב החלטתי שזה בדיוק הזמן המתאים לעשות לה גם הפתעה.
בסוף זה נגמר עם טבעת מגולגלת בתוך נייר טואלט וב – ׳כן׳.
בגיאורגיה יש אוכל עם הרבה בצק ומאכל שנקרא חצ׳פורי ומצאנו את עצמנו מדי יום אם לא כמה פעמים ביום אוכלים וכבר הגענו למצב שקצת נמאס לנו, ורצינו גיוון. בואו נגיד שהאוכל שם פחות הסתדר לנו, אפשר להגיד שזה יותר אנחנו לא הם. אנחנו הבעייתיים, אך עדיין רצינו לאכול. כשהיינו בערים יחסית גדולות היינו מחפשים את השלט הצהוב שכתוב: McDonald's. וכל אחד מאיתנו הזמין את המוכר והטוב מהארץ כמו שאנחנו אוהבים.
בכל תרבות עם אנשים, יש בדרך כלל שלושה טיפוסים של אנשים (יש הרבה יותר אבל בשביל הסיפור ניתן לחלק לשלושה מרכזיים)
1. כאלו שלא משתנים.
2. כאלו שמשתנים כשכולם משתנים.
3. כאלו שמובילים את השינוי.
בעסקים יכול להיות יתרון גדל אם אתה משווק ברוב הזמן לאנשים שמובילים את השינוי כי זה אומר שאתה כמה צעדים לפני שהטרנד הגדול מתחיל ואז תוכל להנות מכל השלבים בהמשך.
מצד שני, זה גם מאוד קשה כי בשלב הראשון אתה בדרך כלל פחות מוכר ואתה צריך להיות סופר מגניב בשביל שאנשים שמובילים שינוי ירצו לתת לך צ׳אנס. בדרך כלל זה האנשים האוונגרדים.
והקשר למקדונלס בגיאורגיה הוא שלפעמים זה באמת נחמד להיות באזור של המוכר ולהיכנס למקדונלדס ולדעת שהמק נאגטס יהיו טעימים ולא תהייה נפילה, להיות באזור הבטוח בלי לשנות.
אבל לפעמים ובעסקים בפרט כדאי לנסות דווקא את המקומי והשולי (על פניו לפחות)
