יש משהו כל כך עצוב בערב הזה, יחד עם זאת גאווה על המדינה שאנחנו.
דמעות רבות זולגות, מסיפור, משיר, מטקסט. נקודות מתחברות מתחנות בחיים, אם זה צבא, אם זה מילואים, אם זה משפחה שמכיר את הסיפור של הבן שלא חזר.
להיות עצוב, להרגיש את הכאב
ולזכור בלב שבזכותם אנחנו כאן.