מכירים את זה, שאתם יודעים משהו אבל שזה נאמר בקול, ולפעמים בנוכחות מישהו, פתאום זה מזדקק ומרגיש רגע של הבנה.
הערב זה קרה לי שסיפרתי לחבר על שניסיתי להטמיע מיינדפולנס עם אפליקצייה ולתרגל מדיטציה ופשוט לא הצלחתי להתמיד, ואני מבין את החשיבות ואני מאמין בגישה. ואז אמרתי משפט: ״אצלי המיינדפולנס מגיע מהכתיבה״ וזה היה דבר ממש נחמד. כי פתאום הבנתי עד כמה הכתיבה משמעותית בשבילי וזה גם כלי להיות ברגע ולעבד דברים ממקום של מודעות.
כשאני כותב אני נמצא ברגע. הכתיבה מעבדת, ומזקקת לי מחשבות, ראייה. ואפילו יותר עמוק מזה מייצרת לי סוג של שקט ונוכחות.
