8:30 בבוקר, נפגשתי עם חבר בבית קפה הקבוע. הזמנתי קפוצ׳ינו ולחמניית דגנים עם חביתה וטחינה (כל ביס אני מודה בלב לבעלים, על בריאתה של לחמנייה זו)
יושבים ומדברים מה קורה, ומהר מאוד הגענו לשיח קצת מעבר לסמול טוק השגרתי והמשעמם.
סיפר עניינים, ואני כל הזמן חשבתי לעצמי כמה הבנאדם מתוכנן, מאורגן ויודע כל פרט בחייו.
גם הצפתי זאת. שיקפתי לו שזה מרגיש שהוא נמצא במקום הוודאי, וזה מרגיש שבשביל הבטחון שלו הוא צריך לדעת בדיוק מה קורה, ויש תרחיש לכל דבר.
אך דבר מעניין נוסף וחשוב. הבנאדם מנהל סיכונים והבן אדם עושה ומעז ומשתדל כל הזמן לפרוץ את הגבולות של עצמו ולעשות צעד נוסף.
מה ששמתי לב, זה איך הוא שם לעצמו כל הזמן רשת בטחון בעזרת תרחישים שהוא מודע שאם יש נפילה, לאן בדיוק הוא יצנח, ומה יקרה אז. ואפילו אם הוא לא יודע מה יקרה, אז גם שם יש תרחיש להתמודד עם לא ידוע ולבנות תרחישים משם.
זה מדגיש כמה המשקפיים שאנחנו מרכיבים יכולים להשפיע על הסיטואציות שבהן אנחנו נמצאים.
ואיך יש אנשים של להרגיש בטחון מביא אותם למצב של קיפאון.
לעומת אנשים שבזכות הבטחון הם מדלגים לרמה הבאה שלהם.
האם הצורך אצלכם בבטחון מקדמת אתכם או עוצרת אתכם?
