מכירים את זה שאתם כועסים ואז האגו פתאום פותח את הדלת בלי לדפוק.

כמו הנציג מכירות שמתקשר אליכם בדיוק כשאתם באים לתת ביס בסנדוויץ׳ חלומי עם הלחם הטרי אחרי צום של 8 שעות. ויורה עליכם את הספיץ׳ שלו, בלי להקשיב לכם בכלל.

כזה הוא האגו.
קופץ לביקור פתע ברגע שאנחנו כועסים.

ואז מה בעצם קורה?
אנחנו בדרך כלל מאבדים שליטה, כי הרי הוא לא חושב על אף אחד מלבד עצמו – אגואיסט.
מתחיל לירות והרבה פעמים על אוטומט.

בדרך כלל כשהוא על אוטומט הוא לא באמת חושב על מה שהוא אומר.
ואז קורה שהוא משאיר נפגעים בשטח.
המשטרה מגיעה, ומגלה שאלו כדורים של טיפשות.

מה היה קורה אם היינו מוכנים אליו?
היינו מכינים לו מראש חדר אצלנו, כנראה את החדר המבולגן במרתף שאנחנו לא אוהבים. כי אחרי הכל הוא לא חבר אמיתי.
ואז שהיה בא היינו שואלים אותו: ״מה המצב?״ עם טון של קצת צביעות. לוחצים לו את היד לחיצה קרה.

בגלל שהיינו מוכנים אליו, אנחנו לא מפחדים ממנו ותכננו איך להתנהג איתו ומה להגיד.

אבל השוס האמיתי זה בכלל לא מה יש לנו להגיד.

זה מה נשאל אותו כשיבוא אחרי שבירכנו אותו לשלום, והכנו לו קפה בלי אהבה.
איך נדע מה לשאול אותו?
נשתוק. נקשיב. ואז נשאל.

כשאנחנו שואלים, פתאום אנחנו כבר ממש לא טיפשים.
כשאנחנו לא טיפשים אז האגו מבין מהר מאוד שלא כיף בכלל אצלנו,
והוא עובר לטיפש הבא או לכועס הבא שם הוא מרגיש בבית.