בפיד בפייסבוק אני יכול לגלול שעות. הערב תוך כדי החלקה סטנדרטית של האצבע עצרתי.
אני רוצה לחשוף בפניכם משהו, נפתח הפוסט. בגלל שאני מכיר את הנפש הכותבת, הבנתי שהיא לא באה לסקרן אותי במכירה, כנראה יש משהו מעבר חשוב.
ואז היא כותבת, גילו לי את המחלה, שלב 3…
עצרתי רגע ועיכלתי את מה שקראתי, וישר קראתי עוד הפעם. אני מכיר אותה היכרות אישית, לא עמוקה אך אישית מספיק בשביל שהלב שלי יעלה דופק.
חשבתי בסוף עד כמה שברירי העניינים פה, ואיך כל הקלישאות של הוקרת תודה חשובות. כמה פרופורציה חשובה לנו בחיים ברגעים כאלו.
אני מנצל פוסט כזה כאיתות לעצמי, להיכן שאני נמצא ועל מה אני רוצה להאיר את הזקור בדרך שלי.
