קפצה לי מחשבה היום על הרצון המיידי שלי.
בתחילת היום ובהמשכו עולים המון דברים שבא לי, בא לי רגע לבדוק את הפייסבוק, בא לי לעצב את עמוד הנחיתה, בא לי לקרוא מאמר שיווקי, בא לי לשמוע פודקאסט.

מה הבעיה עם כל הרצון המיידי?

שהוא פוגע בנו בטווח הארוך, כשאנחנו עושים דברים שבא לנו על חשבון דברים חשובים שבסופם בדרך כלל יאפשרו לנו הרבה יותר להיות באזור של ״הבא לי״
והעניין שאנחנו הופכים את הסדר של הדברים, ברור גם שחשוב להנות מהדרך ולא רק בתוצאה אבל להבין בשביל שבאמת נוכל לחיות חיים של בחירה יש לנו כל יום אוסף גדול מאוד של החלטות שאנחנו חייבים להחליט ולבצע כי רק אז יש לנו התקדמות.

והעבודה הקשה שלנו לא נמדדת בשעות, אלא עד כמה אנחנו יודעים לדחות את הסיפוק של הרצון לעשות משהו שעכשיו כיף אך בטווח הארוך יפגע בי משמעותית.
פשוט להפוך את הסדר.

דרך לשחק את המשחק,
זה להבין שאני במשחק ארוך ומתמשך ויש משחקים קטנים שאנחנו פחות אוהבים אותם אך ברגע שנלמד לשחק אותם או ללמד מישהו אחר את החוקים ושהם ישחקו.
אולי להמציא חוקים חדשים אז יהיה לנו קל להגיע למשחק הגדול ששם הדברים כבר זזים בקצב ובעוצמה אחרים לגמרי.

עוד נקודה שעלתה אצלי היום בעקבות הקשבה לסת׳ גודין שכמובן שאני מכיר אך חשבתי עליה עוד הפעם.
זה האמון, עד כמה חשוב לייצר אמון אצל לקוחות ואיך יוצרים את האמון אצלם?

וגם שמוזה לא מתאימה לכל אחד וגם הקורסים במוזה לא מתאימים לכל אחד, צריך לדעת את זה בצורה מאוד מאוד טובה. 
ולדייק מי בדיוק האנשים שאנחנו מחפשים למוזה.