אופטימיות יצאה לחופש

יום כזה שמהבוקר אני עושה דברים של זיפט (מילה של אמא שלי אז זרמו)
יום כזה של צריך. צריך לעשות כל מיני דברים, חלקם גם מגיעים בהפתעה (קורונה וזה).
יום כזה שאני מדבר לעצמי לא בנחמדות.
יום כזה שאני עם אפס יצירתיות.

ואז מגיע חלק נוסף ביום.
אני בתשומת לב לילדה חמודה בת שלוש וחצי שאומרת משפט, פתאום קולטת שהוא מצחיק אותי ואת איתמר.
וחוזרת עליו 5 פעמים ואנחנו נקרעים, ואז איתמר החמוד מצטרף למשפט ואנחנו ממשיכים להיקרע מצחוק.
ואז,
יום כזה פתאום הופך לקצת יותר מתוק (בהכי דביקי שיש).
הם הולכים לישון.
מחליט שזה יום לא משהו.
מחליט לכתוב, אולי בשביל לשחרר משהו.
ומחליט לחתוך אותו עם שינה.

קורונה יקרה חייב לציין את מאתגרתתתת
אבל ממששש