אחת לתקופה (לפעמים כמה שבועות לפעמים פחות) מרגיש שאין לי משהו לכתוב.
ואז עולה לי הקונפליקט הפנימי שכבר שיתפתי שמצד אחד אני רוצה לעמוד בתחייבות שלי לכתוב פוסט כל יום. מצד שני המילים לא יוצאות מהמקלדת.
ובדרך כלל מה שמנצח בקונפליקט זה לכתוב גם אם אין על מה.
מה למדתי מלכתוב שאין לי על מה לכתוב?
- שזה שטיות!
תמיד יש מה לכתוב, העניין זה השיפוטיות שזה לא מספיק טוב (ויש מצב שזה באמת נכון) - שבשביל להיות מקצוען צריך לקחת בחשבון שיש ימים שזה לא מספיק טוב, אבל אם חוזרים עליהם מספיק פעמים קורים ימים של טוב, וטוב מאוד.
- שהמטרה שלי בכתיבה זה לא להיות כותב על. לא מחפש להתפרנס מכתיבה, ולייצר קהילה סביב הכתיבה שלי. אז מה כן? בשביל זה יש לנו את הסעיף הבא.
- שהמטרה שלי בכתיבה זה להיות בעיבוד של היום שהיה לי, להיות לי פה בצורה שנוח לי ומרגיש לי קל יותר להתבטא, וגם זה כלי בשבילי לשקף לעולם את העשייה, ובניית המוניטין שלי ועוד מלא תועלות ששוות פוסט.
- שהנה אני כבר בסעיף 5 כך שכן היה לי מה לכתוב.
- שבסוף לעשות למרות הקושי נותן סיפוק קטנטן שהיה שווה זאת, בלי קשר לתוצאה.
- שברגע שהתחלתי לכתוב שאין לי מה לכתוב וממשיך עוד קצת, אז זה הופך להיות כמו סוג של חימום כמו בפעילות גופנית לכתיבה הבאה.
- שלמרות שאני מרגיש שהתחלתי להתחמם עדיין עוצר כאן. כי המטרה הושגה.
כתבתי פוסט!
