לפני כמה שבועות הקשבתי לפודקאסט של ברנה בראון Unlockingus והיה שם פרק של שתי מילים ׳אני מתנצל׳ (או בעברית מדוברת יותר, מצטער)
הם דיברו שם הרבה גם על איך לקבל התנצלות, כי יש לנו נטייה ישר לדחות אותה, ולהגיד זה בסדר או דברים אחרים.
ובשבועיים האחרונים בא לי להעמיק קצת בדברים האחרים.
אחת המטרות שלי בהתפתחות לשנה הקרובה זה לשפר את התקשורת שלי, זה אומר להיות בהיר, וספציפי, הרבה יותר בשיחות שלי בנוסף להעלות את האסרטיביות אך עדיין להישאר עם אמפתיה, וגם מילה חדשה שלמדתי חמלה.
עכשיו מעבר למילים הגדולות בתכל׳ס זה להיות מובן במסר שאני מעביר לצד השני.
כי מה שקרה לי וכמובן עדיין קורה זה שבעקבות שאני לא מספיק תקשורתי, קורה מצב שאני לא מובן ואז אני לוקח את האשמה עליי, מתחיל לאכול סרטים, עובר לשלב ההתמרמרות ולפעמים מתחיל לדמיין דברים לא מגניבים על הצד השני (דגש על המילה לדמיין).
עכשיו איפה נכנסת פה הכותרת?
אז ככה…בחלק של להעביר את המסר לצד השני (עדיין נוקש שיניים על כך) קורה לפעמים שאני אומר מה אני מרגיש ומנסה להיות ספציפי במה שמפריע לי (מה לקחתי ללב? מה עצבן אותי? מה חשוב לי?)
ואז אני שם לב כשאני אומר זאת, הצד השני ישר עובר למגננה ואומר: ״אבל אתה…״ ישר מעביר את האשמה אליי. אין פה נסיון להבין את מה שאני מרגיש. להקשיב באמת למילים ומעבר לזה לכוונה שלי. ולאחרונה זה אפילו משעשע אותי, כי שמתי לב בלייב איך ההתנגדות של הצד השני עולה.
עכשיו בואו נחזור אליי בלי לבוא בטענות לצד השני, כי בסוף האחריות היא לגמרי שלי, בתגובה. הבוקר היתה לי שיחה עם חבר, והוא נתן לי איזה חידוד שהוא ממש נכון, פידבק להתנהלות שלי, ותוך כדי בלייב שמתי לב איך אני גם נותן ברקס למילים שלו. ישר אני מחפש להצדיק.
עד כמה מוטמע בנו מנגנון ההגנה, לא ממקום רע, אלא מאוטומט.
אז מה שאני לוקח לעצמי זה להיות קל על ההדק עם: ׳אני מתנצל׳ כשמישהו משתף אותי שנפגע או שמשהו הפריע לו. ובעיקר לשתוק כשנותנים לי ביקרות, למרות שזה כל כך קשה.
ואתגר נוסף, זה שמישהו אומר סליחה או בן דוד של סליחה. גם לשתוק ולנסות להגיד מקבל את ההתנצלות (כל כך קשהההה) במקום: ׳זה בסדר׳ או לבטל זאת.
לחיי תקשורת בהירה, ספציפית וקשרים מספיק חזקים שיאפשרו כנות כזאת.
