הערב בלי הכנה מוקדמת זה קרה. האוטומט עלה. העלבון (כן המילה הזאת) אני גבר ואני כותב שנעלבתי. הורידה לי את כל החשמל בגוף והקריסה אותי.
הרגשתי את העלבון ויחד עם זאת את העצבים. הרגשתי איך אני מגיב בדווקא. צפיתי בזמן אמת איך אני אומר לעצמי תירגע אל תגיד זאת. ובכל זאת אומר זאת.
והעצב, גם העצב עלה,והקושי להתמודד איתו.
באני מאמין שלי אני אומר: ״תהייה בחרא״ תרגיש את הרגשות האלו. בלי מוזיקה, בלי הסחות דעת. להרגיש. לנשום אליהם. וכך היה.
אחרי חצי שעה החשמל התחיל לחזור במתח נמוך עדיין.
התפתחות אישית מבחינתי זה היכולת להיות ברגשות הלא נעימים. אני לא חושב שזה באמת חרא, אני חושב שזו עוצמה אדירה להכיל ולהרגיש אותן. אני שמח שהייתי ער לדעת מה היו אותן ארבע מילים שהקפיצו את הפקק. ואני שמח שנתתי לעצמי להיות קצת לבד בחושך (אחרי הכל פולני).
נ.ב
במסע שלי לעבר הקטעים חשוב לי לשקף גם את זה. כי אלו בעצם החיים שלנו. המכלול של הרגשות.
אז לחיי הכלה של רגשות לא נעימים. ולהגיד יאאלה:נגמר היום הולכים לישון מוקדם.
