אז הרגע לכתוב את הפוסט היומי הגיע.
ואין.
עכשיו בואו, רגע בלי חרטוט זה לא שאין, אלא פשוט יש יותר מדי.
התחלות אך בעיקר יש יותר מדי רצון להביא את המשהו המדוייק שיספר וייתן את הערך.
אז כשזה עולה, אני פשוט פותח את הפוסט באין פוסט, ותוך כדי נולד הפוסט.
בוקר של שיחה עם חבר שקפץ למים בקטע רציני מאוד שלו.
יום מלא בשיחות מכירה.
יום מלא בתחושה של בלבול.
יום של הודעות ב׳הוצאה לפועל׳ שזה אשכרה עובד.
יום של ספקות עם ׳הוצאה לפועל׳ עד כמה אני בקונפליקט שאני לא רוצה להיות מזוהה כמנטור, יועץ, קואצ׳ר ומצד שני מרגיש לי כל כך טוב לתמוך באנשים לפעולה (אפילו זה יצא לי דביק)
ערב של קורס ׳דרך המיתרים׳ ללימוד גיטרה במוזהההה (חזרנו הביתה)
לילה של שיחת עומק, על מערכת הפעלה פנימית של חבר.
אפילו עם לסיים את הפוסט הסתבכתי.
לחיי המשך עשייה גם בבלאגן, ובחוסר נוחות.
כי בתכל׳ס אלו החיים
