נפתחו הרבה דלתות היום.
חלק מהדלתות היו דלתות הזזה ידניות.
חלק מהדלתות היו קצת חורקות ונדרש מאמץ.
חלק מהדלתות נפתחו אוטומטית שרק התקרבתי.
ובאמת הדלתות פתחו אפשרויות יפות מאוד.
אז איך דווקא בסוף יום כזה?איך דווקא ביום כזה נשאר עם הרגשה של הקושי של הדלת שלא נפתחה מספיק?ומה שאני לומד עוד הפעם שרגשות הן דבר מורכב , לא צפוי, ומוזר לפעמים.
אז במודעות רבה להרגשה הזאת פותח לה גם דלת הפעם זו דלת למרתף נראה לאן היא תוביל.
נ.ב לחיי מודעות ולחיי כך שלפעמים שווה לוותר על למה אני מרגיש ככה אחרי יום כזה, ופשוט להישאר עם ההתבוננות על ההרגשה הזאת בלי שיפוטיות רק להיות ברגע, גם שזה לא משהו.
