הבאזז וורד התורנית היא…
טירוף!
כל מה נשמע? מה הולך? מה קורה?
נפתח ב…
ברגע אחד (אולי אפשר להגיד 80 ימים), נסכם על תקופה קצרה, השתנו לנו החיים שהיינו מורגלים אליהם.
אם זה בעלי עסקים
אם זה שכירים
אם זה הורים
אם זה חובבי קניונים
אם זה אוהבי ישיבה בבתי קפה
אם זה ילדים
אם זה פעוטים
אם זה מבוגרים
אם זה חולים (ולאו דווקא קורונה)
אם זה קבוצות סיכון
קיצר הבנתם…
לא נראה לי שיש אחד במדינה שלא הושפע.
ברגע אחד נכנס לנו צונאמי של אי ודאות שרובנו לא באמת יודעים איך להתמודד, וגם אם אנחנו די טובים קיבלנו וואחד אתגר.
אההה וזה גם גלובלי, כל העולם בקלחת שאנחנו נמצאים.
יש פה באמת כל כך הרבה שיעורים שניתן לקבל.
באופן אישי אני מקבל חיזוק משמעותי ביותר על הדרך שאני עושה. על כל העניין הפנימי, על הערכים שלנו, על מה באמת חשוב ברגעי משבר. לא בקלישאות וזה. בתכל׳ס – הנה סוגרים מדינה ועולם מה נשאר?
אני ממש באמונה שנתגבר על זה והדברים סופר סופר מורכבים, אבל חייב להיות בסדר.
אני גם מאמין שיש פה הרבה מאוד הזדמנויות, למי שרגע יוצא ממצב הפאניקה ועובר למצב של התמודדות. וכן לשלב גם את הרגש של הפחד מכל האי ידיעה.
עוד חיזוק שאני מקבל, זה על מוזה, עד כמה דווקא רגעים כאלו ההתכנסות פנימה, הדברים שחשובים לנו בעולם של היצירה הפנימית שלנו, יכולים לקבל ביטוי רב כשאנחנו לבד (ואפילו קיבלנו אשרה במדינת הלגיטימציה)
הולכים לעשות התאמה רבה למצב גם בהקשר של מוזה (כיוונים מעניינים)
וגם בהקשר של הוצאה לפועל, למי שעכשיו התפנה זמן, או הבין מה באמת חשוב בחיים האלו.
וכמו שחנן שר: ״בשורות טובות״
נ.ב
אחד הדברים היפים לראות ברגעים כאלו זה את הסולידריות ורצון טוב של אנשים לעזור אחד לשני – וכן סוג של ערבות הדדית.
וזה רק מראה את הפער בין הפוליטיקאים למעלה שאומרים שכל המדינה משוסעת ולתקשורת שאוהבת לראות לבין העולם האמיתי.
