יושב 40 דקות עם:
התחלות של משפטים.
עם התחלות של תובנות.
עם דברים שקרו במהלך היום.
בסופו של דבר אני רואה איך היא נוכחת.
אז שיפוטיות יקרה, אני רואה אותך.
אין ספק שכרגע את כאן, אז במקום להתעלם ממך, אני שם לב איפה את נותנת לי את הברקס.
נ.ב
אין ספק שאני צריך להחזיר לעצמי את היכולת להיות גולמי, את היכולת לכתוב גרוע.
כי בסופו של דבר וזה מה שהוכחתי לעצמי עם למעלה מ-700 פוסטים, שעדיף פוסטים גרועים שמעבדים לי את החשיבה, מאשר דף חלק או חוסר יכולת ללחוץ פרסום מלא בשיפוטיות, וויתור עצמי.
נ.ב.ב
ודווקא אני בימים של אופטימיות, ועשייה ויחד עם זאת השיפוטיות כאן.
מענייןןן