יכולת מרכזית היא רפלקציה (שיקוף) – התבוננות והפקת לקחים
נפרט:
- התבוננות – היכולת להיות ניטרלים ביחס למה שקורה, בלי לשפוט את זה.
דוגמא: זה מה שקרה/קורה, זה מה שאני עושה. - הפקת לקחים – האם זה משרת את המטרה/תוצאה הרצויה או לא משרת?
מה עוצר בעדנו לבצע התבוננות?
לפעמים אנחנו באוטומט ולא מצליחים בכלל לראות זאת.
כשעסוקים להצדיק את העמדה שלנו.
כל אחד חשוב שימצא את התשובה המתאימה שלו.
מה עוצר בעדנו להפיק לקחים?
אוטומט של הרגל שתבוע בי
חוסר מיומנות לבחור דרך חדשה
השיפוט שלנו
כל אחד חשוב שימצא את התשובה המתאימה שלו.
בדרך להשגת המטרה יש אינסוף מפגשים עם המציאות ונדרשת מאיתנו התבוננות והפקת לקחים.זה מה שאני עושה. זה לא עובד, מה אני יכול ללמוד שזה יעבוד?
העבודה שלנו צריכה להיות בלהעלות את התדר. להאמין שאנחנו מסוגלים לעשות התבוננות.
היכולת להסתכל על הסיטואציה ולראות את זה בלי השיפוט.
היכולת השנייה להפיק מסקנות.
אילו דפוסים של התנהגות שירתו אותי בתקופת הקורונה?
- אופטימיות
- הכרת תודה
- כתיבה יומית
- חשיבה על מינוף הזדמנויות
- להיות ברגע הזה
נקודה ששווה להשקיע בה זמן, איך אנחנו שומרים על דברים שהתחלנו לעשות בתקופת הקורונה?
(כל אחד והתשובה שלו)
נקודה מעניינת שעלתה בשיחה לגבי בטלה.
בטלה קשורה לערך עצמי. ככל שהערך העצמי עולה אני מאפשר לעצמי להיות יותר במקומות של עצירה.
נקודה חשובה ששווה לא להמעיט בה- |לשמור דווקא על הדברים והפעולות הקטנות – כי שם נמצאת תחילת תנועה של שינוי.
אלו פעולות לא עובדות לנו?
- ההקשר של להרגיש בנוח לבקש כסף
- ניהול שוטף
- לסגור את הקצוות עד הסוף
לפעמים לא צריך לשנות שום דבר במה שאתה עושה, אלא את ההקשר שאתה מייחס לזה. לדוגמא: במקום להגיד: ״אני לא עושה מספיק פעולות״ להסתכל על הפעולות המשמעותיות שאתה כן עושה, ואיך זה מקדם אותך.
המקום להתחיל בו, זה קודם כל להבין מה קורה כרגע ללא שיפוטיות.
בתהליך שמתרחש, כדאי לפרק אותו לחלקים ואז להבין איפה החלק שמוריד / עוצר אותנו?
כל דפוס שיש לנו מאבק בין הציפייה לעשייה שלנו, יש שם שני צדדים:
העשייה
אי העשייה
בכל צד יש רווח והפסד. כל דבר שאנחנו מתבקשים לבצע, לשאול:
– מה אני מרוויח מהמצב החדש?
– מה אני מפסיד מהמצב החדש?
נקודה למחשבה:
אין דחיינות – יש בחירה של המצב של לא לעשות.
דוגמא: למשל שהבית מבולגן ואנחנו רוצים לסדר אותו אבל לא עושים את זה. אנחנו מספרים סיפור שאנחנו רוצים סדר, אבל בתכל׳ס מחרטטים את עצמנו.
זווית ראייה נוספת של דחיינות,
דחיינות זה מנגנון הגנה שבדרך כלל מאפשר לנו תחושה של חופש. המנגנון אומר: אם אתה לא תעשה את התעדוף אני אעשה זאת בשבילך.
תובנה חשובה:
אחד הדברים שקשה לנו להודות שזה לא באמת חשוב לנו. והקטע זה להיות כנים עם עצמנו ולהגדיר מחדש שזה לא חשוב.
