״אל תתאמנו תתרגלו. להתאמן זה באעסה, להתאמן זה אומר שעכשיו אני לא טוב ואני צריך להשתפר, לתרגל הכוונה פשוט לנגן עוד ועוד״ ירון מיטלמן אומר לקבוצה של דרך המיתרים, כשפעמון מרשרש קשור לרגלו וחיוך של אהבה על פניו.
חשבתי על מה שהוא אמר, לא בטוח שהסכמתי איתו, אבל לגמרי הבנתי. לפעמים אנחנו נותנים משקל גדול מדי למילים, ודווקא הקטע זה פשוט להיות בעשייה. מצד שני הוא מדבר על ההקשר ועל התודעה ואיך לגשת לעניין, כי אם אנחנו בתפיסה שאנחנו בסדר כבר עכשיו ואנחנו בדיוק במקום שאנחנו צריכים להיות, אז כבר מראש קל לנו יותר. ונשקיע אנרגיה בנגינה עצמה ופחות בפער שאני צריך לצמצם בשביל להיות יותר בסדר.
הנה זה קרה שוב, תוך כדי כתיבה עיבדתי את המחשבות. והבנתי בדיוק למה הוא התכוון ואני מסכים עם הגישה שלו.
נ.ב
מעניין מה אתם חושבים?
איפה זה פוגש אתכם?
