נכון שמתי לי מטרה לכתוב כל יום.
לא משנה עייפות.
לא משנה אם אין מה לכתוב.
העיקר לכתוב.
מה שאני צריך להזכיר לעצמי שאולי יש גם קצת יוצא מן הכלל, אולי כן צריך לפעמים לשחרר. מצד שני אם משחררים פעם אחת מה מונע מאיתנו לשחרר בהמשך.
אין לי עדיין תשובות, אבל מפה לשם בסוף יצא טקסט, גם אחרי יום סופר גדוש.
לפעמים צריך שורה אחת להתחיל רק בשביל להניע ואז ההמשך כבר מגיע.
עצם זה שאני מאפשר לעצמי טקסט גרוע זה מקל עליי לשמור את הרגל הכתיבה כל יום.
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק
תוצאה פחות ציפייה שווה סיפוקתוצאה פחות ציפייה שווה סיפוק את המשוואה הזאת קראתי בעמד 262 בספר הרגלים אטומים של ג׳יימס קליר. הלסת נפלה לי.ולמה? המשוואה