מכירים את זה שאתם מרגישים בתקיעות בחלק מסויים בחיים?
אבל אם יבוא אליכם חבר, מכר שיתייעץ איתכם, פתאום יהיו לכם שפע של עצות לתת לו. הקטע המצחיק שבהרבה מקרים הם יהיו עצות סופר מעולות.
איך זה ייתכן?
אנחנו תקועים, מתוסכלים, מרגישים בקורבנות שאנחנו לא מספיק טובים.
ופתאום לאחרים אנחנו אלופים בלתת עצה. זו גם לדעתי הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים לדבר על אחרים. כי זה הרבה יותר קל לראות איך הם לא בסדר, מלהביט פנימה אל האמת (שלא תמיד היא נעימה לנו)
ופה מתחילה התשובה…הרבה יותר קל לראות אחרים כי אנחנו מנותקים מהמצב הרגשי, אנחנו מנותקים מהאוטומט של עצמנו כשמסתכלים על אחרים.
ניקח את הנושא של ספורט או תזונה כי זה קל להמחיש.
יבוא חבר וישאל אתכם מה אתם מציעים לעשות?
תוך רגע יהיה לכם תשובות תתחיל לאט, מדורג, תקנה בסופר אוכל בריא, תכין מראש ליומיים, תירשם לקבוצה, תבחר משהו שאתה אוהב להתאמן בו.
אבל אז אתה מסתכל על עצמך ואתה שם לב ששום דבר מזה אתה לא עושה.
ופה עצם העניין,
ללמוד איך אנחנו יכולים לייצר לעצמנו התבוננות נטולת שיפוטיות על סיטואציות החיים. איך ללחוץ על הקלאצ׳ בין האוטומט של החיים להתפתחות להטמעת הרגל חדש שיביא אותנו למקום שאנחנו רוצים.
