הערב היתה סיטואציה שקצת הכניסה אותי ללחץ וגרמה לי להיות פחות מדויק עם עצמי.
חבר שם לב לכך ואמר לי שאני צריך לשחרר.
בשנייה אחת הפיוז קפץ והייתי בהתנגדות.
התחלתי להגיד כל מיני מילים שהראשית בהם היתה צריך!
בגלל שהוא חכם החבר, ויותר מדוייק הוא רגיש, הוא שם לה למקום שלי ונתן לי להיות שם. ואחרי 20 דקות עם כמה נשימות עמוקות, הרגשתי איך פתאום השחרור הגיע.
עכשיו יש פה קטע…
כי כשאומרים לשחרר זה כל כך לא פרקטי ואפילו מעצבן וכמו שקרה לי הכניס אותי למגננה על העמדה.
ודווקא הקטע שפתאום הוא עזר לי להיכנס למודעות ולשים לב שאני עכשיו בהתנגדות. פתאום זה קרה, לא מהמקום של לשנות אלא מהמקום של של מודעות בנוכחות.
נ.ב
אם זר יקרא זה יראה שעוד שנייה הדלקנו קטורת ונשמנו בישיבת לוטוס, אבל כל התהליך היה באמצעות שיחה של החיים.
ומה ששמתי לב עד כמה הכוח של המודעות חזק, כשאני מאפשר לעצמי לשים לב שהנה הייתי בלחץ (והיו את כל הסיבות) לפי השכל, ופשוט לאפשר לי לראות את המצב ואז לתת בראש ממקום נקי הרבה יותר.