משקולת

בהמשך לפוסט של אתמול על כנות. על העניין לייצר סביבי אנשים שאוכל לדבר אליהם בכנות. ולפני זה, להיות כנה עם עצמי.

והיום התחדד לי המשך.
כמה משקל מעמיס עלי, כשאני לא אומר למי שמולי את מה שמרגיש, ולוקח הכל על עצמי.
מוותר על עצמי!
לפעמים מהמקום של הלא נעים, ומהרצון לצאת איש טוב, אני מראה לצד השני שאין בעיה, הכל בסדר, ואפילו בסדר גמור.
דבר שעוד יותר מעמיק את הפער ומוסיף לי עוד ועוד משקולות.
מה שבסוף יכול להוביל לפיצוץ, ותקשורת של עקיצות.

והפתרון שהוא כל כך פשוט ויחד עם זאת כל כך קשה (יחד עם זאת, פששש התפלק לי טיעון סטייל ?)
להגיד את שעל ליבי בצורה מכבדת וכנה.

ואז ברגע המשקולת נעלמת.
חשוב גם לזכור שאם הצד השני לא ידע להכיל, זאת לא אשמתי, אני לא יכול לקחת משקולת חדשה.
לכן חשוב לי לייצר סביבי אנשים שניתן לדבר אליהם בכנות. כן כן, האנשים מהפוסט הקודם.

נ.ב
לחיי משקולות בחדר כושר ופחות כאלו.
סתם סתם, לא הייתי כנה. משאיר את המשקולות לאחרים?