כמה קשה זה להתמיד בפעולות כשלא רואים תוצאה מיידית.
אם אחרי כל פעם שהייתי רץ הייתי רואה איך הבטן יורדת, אם אחרי סט יומי של שכיבות שמיכה הייתי רואה איך היד שלי הופכת לשרירית יותר, אני מניח שהיה לי קל יותר להתמיד. אם אחרי שני הדברים הללו היה מישהו מסכם שאומר כל הכבוד, היה מרים ומחזק רק בפעולה עצמה. כנראה שהמוטיבציה היתה נשמרת.
אך בעולם האמיתי שלי, ברוב הפעמים אין תוצאה הנראית לעין, אין את האחת או האחד שלא משנה מה, יחזק אותך גם בפעם המאה חמישים. ברוב המקרים בשביל להיות עקבי לאורך זמן הדמות של המאמן צריכה להיות פנימית. אולי בכלל אנחנו לא צריכים לצפות לחיזוק, אלא להכוונה שאנחנו בכיוון ודווקא הדברים האפורים, השחורים שנמאס לנו כבר לעשות העקביות בהם תוביל אותנו כן לראות את התוצאות, וכן להרגיש ביום יום שהעשייה עצמה זה עצם העניין.
אני כותב זאת, כי אני עכשיו עם רצון לייצר יותר עקביות בדברים החשובים לי. למצוא את הדרך להיות עקבי, אני כבר יודע ששחררתי חלק מהדברים שלא באמת חשוב לי להיות עקבי בהם, אך עדיין נשארו כמה.
לכן העניין של למצוא ביום יום את האנרגיה והמיקוד המתאים בשביל שיאפשרו לי לבצע את הפעולות דווקא בימים שלא בא לי.
