הערב במפגש האחרון של דרך המיתרים, החלטתי להצטרף לנגינה.
להיות חלק מהקבוצה האדירה שהתגבשה ולקבל את התובנות מירון כמשתתף.
ירון סיכם והראה איך ניתן לקחת שיר חדש שאנחנו רוצים לנגן ואיך לגשת אליו לפי המקום שאנחנו נמצאים בו כרגע.
אחד האלמנטים המרכזיים היה שבכל שלב שאנחנו רואים שאנחנו מסתבכים, וזה נהייה מורכב מדי (בדרך כלל מלווה ב-׳שיטטטט׳ הייתי עדין) חוזרים שלב אחד אחורה בפריטה או במהירות, עד שמגיעים למקום שנוח לנו, ויש לנו בטחון.
הגישה שלו התלבשה לי בול על הדרך שאני עובד בה בחודשים האחרונים וגם הדרך של ׳הוצאה לפועל׳ השירות שלי למימוש רעיונות.
כל כך הרבה פעמים יש לנו רצון להיות במקום שעדיין לא הגענו אליו. לפני בכלל שבנינו בסיס כלשהו.
העיקרון המרכזי הוא העקביות, למצוא את השלב המתאים לנו, שבו נוח לנו להמשיך להתמיד בו, לפי המקום שאנחנו נמצאים בו כרגע.
וזה בדיוק מה שמייצר לנו בטחון בבסיס הזה, שמאפשר לנו לקפוץ לשלב הבא. ודווקא ׳האיטיות׳ על פניו ובניית הבסיס יכול להיות המפתח להתקדמות שלנו, והשגת המטרות שלנו.
אז קבלו:
גישת ׳צעד אחד אחורה׳
