יש משהו כיפי ביותר בפעם הראשונה שאני מקשיב למי שמולי שמספר לי על הקטע שלו. לפעמים שמגזים אז קורא לזה חלום. מה שמעניין לראות איך אנשים מקטינים את הקטע שלהם, או מפני שהתייאשו (בדרך כלל לפני שבכלל ניסו) או מפני פחדים, או גם מדברים לא ידועים עדיין.
זו מישהי שכבר שנים יש לה רצון לכתוב בלוג בהקשר של חינוך ביתי, ואיכשהו החיים סחפו אותה והרחיקו אותה מהרעיון.
אותי הרעיון סופר הדליק בעיקר בגלל התקופה. בשלושה שבועות האחרונים שהילדים נמצאים בבתים. נראה לי שלאנשים יכול להיות יותר קשב מברגיל למישהי שמדברת על חינוך ביתי, כי בשבילה המצב כרגע לא שונה מכל יום רגיל בשנה.
בשיחה הבנתי מה חשוב לה? מה היתה שמחה להעביר בהקשר של חינוך. אפילו ירדנו לרזולוציה של אופן ההתבטאות בגדול ולבוא ממקום מאוד אישי מנסיון.
תוך כדי השיחה ניתן היה לראות איך ההתלהבות שלה גדלה.
מכיוון שיש הרבה פחד וחששות להיחשף הדבר צריך להיות סופר מדורג. לפני שבכלל יוצאים לפרסום חיצוני קודם צריך ליצור הרגל של יצירת תוכן באופן שוטף. המלצתי לה להתחיל מפעם בשבועיים לפחות. יותר מזה זה ממש לא אפקטיבי בשביל לייצר לה הרגל של התמדה.
ופשוט לספר את מה שיש לה. גם חשבנו מה הפטפורמה שיכולה להתאים לה: וידיאו, כתיבה, אודיו? והיא אמרה שפעם היתה כותבת והפסיקה.
גם אמרנו שלפני שמקימים בכלל בלוג אז קודם שתתחיל עם גוגל דוקס, או דף פייסבוק לא פעיל (עדיין יש חשש גדול לפרסם) ויש מצב שתוך כדי התהליך, תראה שהשד לא כזה נורא ותצבור בטחון.
גם חשבנו שיהיה כדאי לשלב גם תחומי עניין שלה, אולי זה הזדמנות לחזור לתחביבים שפעם היה לה כמו בתחום האמנות ולספר גם על זה.
העיקר להביא את הנסיון שלה, ולא שזה יהיה ממקום גנרי של עקרונות על חינוך ביתי.
מרגיש לי שנזרע איזה זרע קטן שממנו ניתן לפתח עוד.
אבל השלב הראשוני בכוונה היה יחסית ממוקד מבלי להראות סתם אפשרויות שיפחידו אותה מלעשות את הצעד הקטן ביותר במקום שקל לה ונוח לה לפעול כבר מעכשיו.
