כשהייתי בבית ספר הייתי תלמיד בינוני.
היה לי קשה מאוד לזכור חומר, באנגלית הייתי בשלוש יחידות.
מתמטיקה עשיתי בגרות במסלול של מתקשים. פיצלו לנו את השלוש יחידות לאחת ושתיים שיהיה לנו קל יותר, בתכל׳ס זה עזר.
כל התקופה עד יב׳ לרגע לא היתה לי מחשבה שאני אוהב ללמוד ההיפך, זה הרגיש לי שאני לא טוב גם בכל מה שקשור במבחנים ובלמידה.
המזל שהיה לי מספיק תחת להתאמץ בשביל ללמוד, ובסוף הגעתי לבינוני פלוס.
20 שנה אחר כך (פאק זה הרבה) אני כבר יודע שאחד הדברים שאני הכי אוהב זה ללמוד!
איך נהייה המהפך הזה?
פשוט למדתי מה שאני רוצה והורדתי לעצמי את הדבר החשוב ביותר – המבחן.
גם כיום אני לא מצליח להבין איך מבחן הוא מדד למשהו? הרי בחיים עצמם, אין לנו צ׳אנס אחד וגם אין לנו מועד ב׳ ו-ג׳
יכול להיות לנו גם מועד 1000 למי שעקבי. ויש לך בחירה על כל דבר שתרצה ללמוד כי הכל פתוח לך בלחיצת כפתור אחת. ולא תוכנית לימודים שלא קשורה למציאות.
והאבסורד שנהייתי אפילו קצת מכור לכל הלמידה הזאת, כל פעם משהו הדליק אותי בהתפתחות אישית, מיתוג, יזמות, בורסה אמריקאית, קפה, ניהול, מכירות כל הזמן הייתי לומד מקורסים, ספרים, אינטרנט.
בשנה וחצי האחרונות הזיקוק התחיל להעלות לי והבנתי שגם מרחתי את עצמי עם כל הלמידה הזאת. זה נתן לי תירוץ להרגיש שאני עושה ובתנועה מסויימת אבל חירטטתי את עצמי.
וכל פעם הייתי מתחיל משהו שלמדתי, משחק איתו ושמתחיל הקושי הייתי עוזב לדבר הבא. גם כל הזמן חיפשתי את האדם, הקורס שיתנו לי את מה שחסר לי להצליח.
היום אני מבין.
העניין הוא ללמוד מעשייה!
אתה רוצה ללמוד שיווק, לך תשווק בהתנדבות מישהו עם נסיון.
אתה רוצה ללמוד איך לעשות פודקאסט, תתחיל פודקאסט.
אתה רוצה ללמוד כתיבה, תכתוב המון ותקרא המון.
אתה רוצה ללמוד על אורח חיים בריא, תתחיל לחיות בעצמך באורח חיים בריא.
אתה רוצה ללמוד מכירות, לך תמכור.
עכשיו חברים ברור שלפעמים צריך תיאוריה, ולמידה עדיין עוזרת כי לפעמים זה יכול לצמצם טעויות. העניין הוא להפסיק להשתמש בזה בתירוץ. או לחשוב שבגלל שלמדתם ואתם יודעים המון אז מגיע לכם משהו.
אלא לשלב את התיאוריה בפרקטיקה ולראות שזה באמת עובד, כי תעודה לדעתי זה לא אומר כלוםםם
לחיי למידה דרך עשייה
נ.ב
דגש חשוב אם זה לא היה ברור,
אני לא מתנגד באופן גורף לתיאוריה, אלא יש מבחן אחד בסוף מבחן עם הידע מיושם בחיים האמיתיים.
וכמובן שגם אמשיך ללמוד, ההבדל שכיום אני גם רוצה ליישם!